רחל וצפריר טיול זוגי לגרמניה ואוסטריה

בבוקר קמנו במלון והארכנו את הרכב הפרטי לעוד יום אחד ואחרי ארוחת בוקר מעולה יצאנו לסבב סידורים. אחר כך נסענו לחברת ההשכרה של הקרוואנים שם כבר חיכה לנו הקרוואן מדגם C2, התחלנו בבדיקות והתארגנות וכאשר ראיתי שהמצבר לא טעון מספיק חיברתי את הקרוואן לחשמל לטעינה בזמן ההתארגנות הארוכה שלנו שנמשכה כשלוש שעות. אחרי שהקרוואן היה מזווד לעייפה יצאנו לשדה התעופה להחזיר את הרכב והתחלנו לנסוע ממזרחה לאוסטריה. אחרי כמה ניסיונות להתקשר לחניונים באזור אגם כימסי הבנו שלא נוכל להגיע לשם בזמן והתקשרנו לחניון סיהמר שלא ענה, תוך כדי נסיעה החלטנו להיכנס אליו ולא הצטערנו, אחרי נסיעה בין העצים ביער (בגלל הGPS-) הגענו לחניון שיושב על המים שם הפנת אותנו בעלת החניון בגרמנית בלבד לעמדה ליד המשרד נעמדנו שם והתחלתי להתחבר לחשמל, הסתבר לי ששכחתי את אחד הכבלים החשמליים בתחנת ההשכרה, ביקשנו מבעלה (שדיבר אנגלית מצוינת) ותמורת פיקדון קיבלתי מהחניון כבל אחר והלכנו להתחבר הסתבר שאין חיבור פנוי. עברנו בהסכמתם למקום אחר (טוב יותר) ושם התחברנו והתארגנו. גלשנו באינטרנט אלחוטי שהיה בעוצמה מצוינת בזמן שהכנתי ארוחת ערב של מרק ירקות אדום, סטייקים מעולים, פירה משופר ותרד. אחרי האוכל שכבר אחרי חצות הלכנו לישון.

 

עלות לינה- כולל מקלחות (5 דקות מים חמים) וחשמל - 27 יורו חניון סיהמרסי

יום 2 - יום שלישי - 26.07.11 - אגם סיהמר ליד מינכן - וורפאן (אוסטריה)

בבוקר קמנו בשבע וחצי ליום שמש מדהים אחרי הגשם שירד יום קודם ויצאנו לסיבוב רגלי קצר לאורך האגם המבריק המדהים לאורך החניון והמסעדה שמוכרת לחמניות טריות בבוקר. חזרנו לקרוואן, הלכנו למקלחות שהיו מצוינות עם שפריצרים מכל הכיוונים ואחרי ארוחת בוקר והחזרת הכבל במשרד, יצאנו לעיר הסמוכה לחנות בשם OBI שבה ניתן להשיג כמעט הכול (חוץ ממזון) שם מצאנו כבל אחר אשר התאים לנו והמשכנו בנסיעה לכיוון אוסטריה. מול אגם כימסי עצרנו להצטיידות אחרונה בגרמניה.

התחלנו את הטיול בנסיעה למפלי גולין באוסטריה ואחרי כמה פקקי תנועה הגענו לגולין שם נוסעים בדרכים צרות (זהירות מענפים של העצים) לפי שילוט די ברור (בגרמנית כתוב מפלי מים) למפלי גולין. החנינו במגרש חניה ויצאנו להליכה לפי השילוט ייקח עשר דקות, אחרי דקה מגיעים לקופה (5 יורו לשניים)  ומשם אחרי 5 דקות נמצאים בתחתית המפלים אשר מדהימים בעוצמתם. משם טיפוס של כ- 30 דקות בשביל נוח ובמדרגות עץ עד כמעט ראש המפל במקום בו הרסס עצום. משם טיפוס נוסף במדרגות עץ עד למערה שממה יוצאים המים והליכה קלה לגשר מעל ראש המפל - מחה מדהים.

יורדים באותה דרך ופוגשים כמה ישראלים (גברים וילדים) מטפסים (השאירו את הנשים למטה) ומשפחות עם ילדים שנראים עייפים ונגררים אחרי ההורים. חזרנו לקרוואן ויצאנו בנסיעה לכיוון וורפן על הכפיש הצדדי לאורך נהר ה- סלצאר שחותך את ההר ויוצר קניון יפיפה וסוער. מרחוק כבר רואים את הטירה היפה של וורפאן. אנחנו מגיעים לטירה וחונים במגרש חניה.

קונים כרטיסי כניסה שכולל: הלוך חזור במעלית, מופע ציפורי טרף וסיור מודרך במחיר של 28 יורו לשני מבוגרים (בחניון הסתבר שעם כרטיס האורח שמקבלים אצלם אפשר לקבל 10 אחוז הנחה בכניסה). עלינו במעלית בשיפוע חד לטירה שם רצנו למופע הציפורים שכבר החל כאשר הגנו ראינו עשרות אנשים וילדים על הדשא צופים בציפורים: נשר, עייט, ינשוף ועוד שהם עפים מעל הקהל ותופסים באוויר אפרוחים קטנים חיים שהמאלפים זורקים להם לאוויר כאשר המאלפים שלהם לבושים כמו במדים של לוחמים מוסקטרים מחלקים הוראות במיקרופון לציפורים בגרמנית כמובן. כמובן שאפשר היה לשמוע את צעקות הישראלים עם ההנחיות על הצילום והנחיות לילדים שלהם. אני צילמתי את הנשרים במעופם וקיבלתי בעיקר תמונות של שמיים ריקים ועננים אבל כאשר הם עמדו על המאלף הצלחתי לתפוס איזה נשר. המשכנו לסיור המודרך שהסברים באנגלית במכשיר שמעה ברובם מעייפים וארוכים מידי (המבוא ההיסטורי הקצר נמשך כ- 10 דקות) הסיור עצמו מעניין ועוברים דרך חדרי הטירה ומטפסים בסופו של דבר למגדל הפעמון שבדרך עוברים את מנגנון השעון העתיק שבו עד שמגיעים לנוף המדהים שנשקף ממרומי המגדל.

ירדנו מהמגדל והלכנו חזרה למעלית (אחרי עצירה לכוס בירה קטנה לאוסף כוסות הבירה - מזכרת מהטירה) ואז התחיל גשם, נסענו לחניון ויירטלאר Vierthalerהיושב ממש על הנהר.

לאחר התארגנות בחניון פגשנו במשרד את בעלת החניון שדוברת אנגלית מצוין וסיפרה שמיד זיהתה שאנחנו מישראל כי מספר הרכב שלנו מתחיל ב- EBE שזו העיירה שבה תחנת ההשכרה של הרכב והרבה ישראלים מגיעים לאזור זה ממינכן.

התארגנו לארוחת ערב של סטייק בקר, חזה עוף מרק ירקות פירה עם תרד אשר מסתיים בשתייה חמה ועוגיות. לאחר מכן המשכנו בקריאת ספרים עד אשר נעשה מאוחר והלכנו לישון שמסביבנו ישנים רוכבי אופניים משפחות באוהלים ונגררים.

 

עלות לינה- כולל מקלחות (7 דקות מים חמים) וחשמל - 20 יורו חניון ליד וורפן

יום 3 - יום רביעי - 27.07.11 - וורפאן - באד גסטאן

בבוקר קמנו בשקט בחוץ הכול רטוב מטל אבל אחרי 20 דקות של שמש כבר די יבש. התארגנו לארוחת בוקר די מאוחר אחרי שינה עמוקה, אחרי מקלחות והתארגנות ליציאה יצאנו באיזי בשעה 11:00 לכיווןמערת הקרח של וורפאן עליה שמעתי רבות ויש שם רכבל שמוביל למערה.

התחלנו את הטיפוס ברכב בדרך מתפתלת ב- 24 מעלות שיפוע בכביש שעולה על הרכס כאשר הטירה מתחתינו, מתפסים לאט בסיבובים עד שמגיעים לחניה  שם שתי ילדות יפיפיות מכוונות אותנו לחנות. מתחילים לטפס ברגל בכביש מהחניה בשיפוע חזק עד כמעט ייאוש ואז רואים את שער הכניסה (הנה הרכבל אני חושב לי לשמחתי) נכנסים למבנה מפואר משלמים בקופה אני מספר לקופאית שישנו בחניון ואין לי פה את הקבלה (שכחתי את שובר ההנחה באוטו אבל לא חוזר בשביל זה אני אשלם עוד 4 יורו) הקופאית מחייכת (גם היא לא הייתה יורדת) ואומרת לי שהיא מאמינה לי ואנחנו משלמים 34  יורו לשני מבוגרים. שמחים יוצאים מהמבנה רק לגלות שיש לפי השלט 20 דקות טיפוס לרכבל ואחר כך עוד 20 דקות מהרכבל למערה. אין ברירה אז מתחילים לטפס (אני מניח שאת חישוב זמן ההליכה האוסטרים חישבו על ידי צוות טיפוס אלפיני או לפי זמן ירידה) הטיפוס לוקח עם הפסקות אוויר באמצע עד לרכבל כמעט חצי שעה של עליה חדה (כולל מינהרה). עצירה קצרה לאוויר וגלידה ועולים ברכבל בשיפוע חד את המצוק (לא האחרון לצערי) בסך הכול 3  דקות נסיעה במהירות אדירה ואנחנו למעלה. אז מתחיל עוד טיפוס, לאט לאט הולכים בשיפוע החד זוג ישראלים שיורדים מעודדים אותנו לא נורא יש עוד קצת הליכה ואחר כך במערה 1600 מדרגות, "דרך אגב הבאתם מעילים חמים?" הם שואלים במערה קור אימים. אנחנו "מתעודדים" וממשיכים בטיפוס עד למערה. בכניסה למערה תופסים אויר כולם יושבים ואוכלים (גם אנחנו) ואז לובשים מעילים ונכנסים למערה, אנחנו שידענו שלא נוכל ללכת את המערה ווידאנו שאפשר לצאת לבד וקיבלנו פנס שדולק על סוג של דלק (המערה חשוכה אין בה אור ואסור לצלם) נכנסים למערה כאשר רוח קרה מקבלת את פניך ומכבה כמעט את כל הפנסים, בפנים מדריך מדליק אותם מחדש, שומעים הסבר בגרמנית ומסתבר שצירפו אותנו לסיור שהוא רק בגרמנית. מתחילים לטפס במערה והמדריך מדליק זיקוק שמאיר את עמודי הקרח בצורה מדהימה. אחרי קטע הליכה אנחנו פונים אחורה ויוצאים כאשר רואים את אולם המערה מואר מהפנסים והזיקוקים של המדריכים. שוב מעבר ברוח קרה ויציאה לשמש מסונוורים מהאור והקור יושבים להפשיר ואז מתחיל המסע של כל הדרך למטה שאצבעות הרגליים נדחקות לקצה הנעל. בדרך פוגשים כמה משפחות של ישראלים ו"מעודדים" אותם על הדרך והקור במערה. מגעים לבית קפה ומסעדה (ארוחה מלאה לא יקר 15 יורו לאדם אבל מי יכול לאכול חוץ מהאוסטרים) ואז הולכים לרכבל ומחכים לרכבל כי בדיוק עכשיו הם יצאו להפסקת צהריים, בשתיים הם חוזרים לעבודה ואנחנו יורדים ברכבל ובסיומי מתחילים את הירידה למבנה הכניסה המרכזי, משם ממשיכים לרדת עד לרכב בשלב זה הגוף מותש אז נוסעים למרכז קניות להתאושש ואחר כך ממשיכים בנסיעה לחניון בעיירה באד גסטאן חניון עם מבנה מרכזי מצוין של שירותים מקלחות רחיצת כלים וכד. נרשמים מקבלים כרטיס הנחות של העיירה ונוסעים לעיירה שכבר סגורה ברובה. עושים תצפית על המפל המדהים שמרכז העיירה קונים ברצל במילוי שוקולד ותפוחי עץ וחוזרים לחניון. בחניון במקום שלנו מתארגנים ומתחברים לחשמל. התחברות לאינטרנט אלחוטי בחינם קצת בפייסבוק קצת בטלפון. מכינים ארוחת ערב: קציצות בשר מטוגנות, אורז לבן, תירס עם פטריות חמות ומרק ירקות אדום שמוגש עם גבינת גאודה צנים ועלי בזיליקום קצוצים. אחרי האוכל רחיצת כלים ואז נהיה קר להיות בחוץ אז הולכים לישון.

 

עלות לינה- כולל מקלחות (מים חמים ללא הגבלה), אינטרנט אלחוטי וחשמל - 33 יורו, יקר אבל שווה, משרד פתוח 8 עד 20 שער פתוח כל הזמן בגלל בניה חדשה בחניון ארלנגרד.

 

בבוקר קמנו לאט ליום של עננים ולא נעים במיוחד, מקלחת מעולה בחניון והתארגנו על ארוחת בוקר קלה, קיפלנו את הקרוואן ויצאנו בדרכנו לסנט יוהן לערוץ לוקסמבורג, נסיעה לאורך נהר מדהים בזרימה שלו שאנחנו רואים חברה מתארגנים לצאת לרפטינג על הנהר. ממשיכים בדרך מפותלת לכיוון הערוץ ולמודי ניסיון מיום קודם לא נעצרנו במגרשי החניה והמשכנו פנימה עד המגרש האחרון וחסכנו לנו הליכה מיידעת ומיותרת לאורך הכביש. נכנסנו לערוץ ובדרך כמובן קופת כרטיסים (8 יורו לשני מבוגרים, שילמנו 7 יורו כאשר הצגנו את הקבלה על הלינה בחניון מיום קודם),ההליכה קלה יחסית והדרך בערוץ מדהימה בחלקה חצובה בסלע ובחלקה גישרי עץ או שבילים צרים על הדופן עם מעקים מעץ. אתה עומד מופלא מול עוצמת וכמות המים והמפל הגדול שבקצה הקניון. הלכנו עד לקצה שם כמובן כולם יושבים על שולחנות קק"ל לאכול ואז מתחילים לחזור חזרה את אותו המסלול עד למגרשי החניה. במגרש פוגשים משפחה ישראלית בקרוואן (לא שלנו לכן הם לא ממש מגובשים על המסלול) מדברים קצת וממשיכים לכיוון קפרון לסכר ומפעל החשמל הגדול, מגיעים בדרך חדה עד למגרש החניה והולכים לקנות כרטיסי אוטובוס שם מסתבר לנו שהגענו ממש לאוטובוס האחרון אבל כבר אין סיורים בסכר, החלטנו לשנות תוכניות ולחזור לשם מחר בבוקר.

 

ירדנו מההר לקפרון ונכנסנו לחניון התחנה (תחנת קמח) zur Mühle  שממנו נוכל מחר בבוקר לעלות עם אוטובוס ולא נזיז את הקרוואן. לאחר רישום בחניון יצאנו לעיירה צל אם זה, חנינו ליד הרכבת ויצאנו לטייל בעיירה שהיא בעיקר מלונות, מסעדות ומוניות. בעיר שומעים ערבית יותר מגרמנית ואפילו השילוט בחלק מהחניות משולב ערבית וכך רואים הרבה משפחות מוסלמיות מסתובבות ברחובות  אפילו ביחס לערים גדולות באירופה, מהעיירה יצאנו למרכז קניות "גדול" שהיה די מאכזב ושמסביבו כל הרשתות הזולות ושל השמטס של מרכז אירופה שכבר בשעה 18:30 עד 9:00 נסגרו כל החניות.

חזרנו לחניון והתמקמנו במקום שלנו שבחרנו עם חצץ מתחת לקרוואן וכמה דקות אחרי שהתארגנו אכן התחיל לרדת גשם שנחלש ומתחזק מדי פעם וממש מרגיז (יולי כן לא פברואר או אפריל) הלכתי לבדוק איפה תחנת האוטובוס למחר כדי לעלות להר.

בערב אין אינטרנט בחניון וקר אז ארוחת ערב בתוך הקרוואן שאחריה נקרא ספר ולישון לקראת מחר.

 

עלות לינה- כולל מקלחות (מים חמים ללא הגבלה), אין אינטרנט אלחוטי וחשמל (עם מונה) - 30 יורו יקר, המתקנים חדשים אבל אין זרם במקלחת במשרד בלבד יש אינטרנט אלחוטי בחינם. משרד פתוח משעה 7 עד 20 שער פתוח כל הזמן.

 

בבוקר קמנו לגשם ויום מעונן, אחרי מקלחת בזרם חלש וארוחת בוקר מהירה בתוך הקרוואן התנתקנו מהחניון למרות שחשבנו במקור לטייל את היום באוטובוסים ולא להזיז את הקרוואן בגלל שהיה קצת אפור החלטנו בכל זאת לנסוע עם הקרוואן, התחלנו בנסיעה למגרש החניה של האתר שבו עולים למאגרי המים והסכרים של תחנת הכוח האוסטרית הפועלת על מים.  הגענו למגרש ובאופן לא כל כך מפתיע היה חניה ממש ליד הכניסה, משם הלכנו לאוטובוס וקנינו שני כרטיסים על לחלק העליון ביותר (36 יורו לשני מבוגרים). נוסעים נסיעה של כמה דקות באוטובוס שעובר מהיער לתוך מנהרה צרה ויוצא בסוף אחרי 10 דקות ברחבה גדולה (מכוסה ערפל) שם יורדים מהאוטובוס והולכים לפונו קולר שזו רכבת/מעלית גדולה פתוחה עם גג ברזנט מתקפל שעליה מעלים הכול להר (אחר כך התברר שגם את האוטובוסים שלוקחים בהמשך העלו כך). הפונו קולר מתקדם אלינו וזה נראה כמו בית גדול שיורד מהר. אחר כך אנחנו עולים בו למשך כמה דקות בשיפוע אדיר ומגיעים לרחבה גדולה שבה מחכים לנו עוד ערפל וקרירות וגם אוטובוסים, אנחנו עולים על האוטובוס שבו נוהג נהג גבוהה ובטוח בעצמו שמוביל אותנו בערפל כלפי מעלה שחלק מהדרך מנהרות צרות, אנחנו עוברים מעל הערפל ומתחילים לראות את הנוף אבל אז מתחיל גשם. כאשר מגיעים לתחנה האחרונה אנחנו יורדים לגשם (המטריות נשארו בקרוואן כמובן) והולכים לקיוסק שם קונים כרטיסים לסיור הקרוב (5 יורו לאדם) שהוא בגרמנית וכוס קפה להתחמם קצת. אחרי כמה דקות יוצא מדריך עם מעיל חורפי כובע צמר לראשו ומטריה ומתחיל להסביר בגרמנית ואז עובר לאנגלית  ואומר שיסביר לנו באנגלית. כך אנחנו מתקדמים בסיור מהאגם לתרשים המערכת ולסכרים ואח"כ סיור בתוך המנהרות של הסכר. בסופו של הסיור השמש יוצאת ואנחנו מטיילים על הסכר עצמו וחוזרים לאוטובוס לנסיעה חזרה, כולם עולים לאוטובוס אבל אין נהג פתאום עולה בחורה בלונדינית דקיקה ומתחילה לנהוג. מהאוטובוס ממשיכים למטה בפינוקל ומשם באוטובוס נוסף עכשיו יש כבר ראות ורואים את הנוף. למטה אנחנו יושבים בחניה בתוך היער לארוחת צהריים קלה לצידנו טרנספורטר עם שישה מבוגרים (ישראלים) שאוכלים שנביצים (במבטא הזה) שמכינים בתא המטען של האוטו. אני אומר להם בתאבון והם שואלים מה אתה ישראלי, סתם אני לובש חולצה שכתוב עליה בעברית אני שואל אותם. הגבר שואל: מה אתם עושים פה? ואשתו משתיקה אותו: מה שאנחנו עושים מטיילים.

 

אנחנו מתחילים לרדת מההר עוברים מתחת לרכבל הענק שעולה לתצפית על הגרוס גלוקנר שעליו נטפס מחר, אנחנו מגיעים לערוץ או נקיק בשם "זיגמונד טון קלאם" יוצאים לטיול רגלי אליו, לפני הנקיק אנחנו נכנסים לביקור (חינם) במרכז המידע הצמוד לתחנת הכוח ההידרו אלקטרית של המקום שם ללא הדרכה או השגחה או שמירה נכנסים עומדים ורואים את כל הטורבינות ואחר כך סרט על התחנות. משם יוצאים ושוב השמש חזרה לזרוח והולכים בטיפוס על שבלי עץ מעל המים ובהרבה מדרגות בשביל קל מאד לאורך הערוץ ומפלים הרבים שיש בו כולל כאלו המשפריצים עליך ולסיום מפל על סכר גלישה מהמם. משם חוזרים בשביל מסודר אבל אנחנו חותכים למסלול קצר (סימון שבילים אדום) בתוך היער שמסתיים בנקודת ההתחלה. ם עולים על הרכב ונוסעים למרכז הקניות ליד צל אם זה שם אנחנו מגלים סופר עצום שיש בו הכול כולל תרמיל גב חדש שמחירו ירד מ- 65 יורו ל- 21 יורו בלבד למבצע ליום אחד.

איך שיוצאים מהמרכז קניות מתחיל גשם שוטף שמלווה אותנו עד לחניון למפנהסאל Lampenhäusl  בעיירה פוש, החניון שמתגלה כחניון קטן אך ברמה גבוהה עם אנשים נחמדים. אנחנו נרשמים ורוכשים בחניון כרטיס כניסה מוזל לדרך הדולומיטים (26 יורו במקום 29 יורו), אין מייבשי כביסה בחניון רק מכונות וחדר לתליה ליבוש, אז אנחנו מחליטים לדחות את הכביסה ליום אחר. אני מכין את מרק העוף המפורסם שלי בזמן שאנחנו מתחברים לאינטרנט (3 יורו ל- 24 שעות) ובודקים קצת מיילים ופייסבוק.

אחרי הארוחה (מרק עוף, קציצות, כרעיים מהמרק, אורז עם פטריות ותירס ותרד) כרגיל רחיצת כלים וסוף כל סוף ספר ואחר כך לישון.

 

עלות לינה- כולל מקלחות (מים חמים ללא הגבלה), אינטרנט אלחוטי וחשמל (ללא מונה) - 24 יורו, המתקנים חדשים ונקיים החניון קטן אבל ממוקם מצוין בצמוד למלון עם מסעדה ובית קפה, משרד פתוח משעה 7 עד שעה 21 נכנסים מוצאים מקום לבד ואחר כך נרשמים, השער פתוח 24 שעות 

 

בבוקר קמנו למזג אוויר גשום והחלטנו לצאת מאוחר יותר כאשר מעט יתבהר בשעה 11, אחרי מקלחת מצוינת עם זרם חזק מים רותחים ותא ממש גדול. בקרוואן הכנו ארוחת בוקר גדולה עם סלט דק וביצת עין. אחרי זה טיפולים לקרוואן - ריקון מים עודפים מילוי מים לבנים, זריקת זבל. אחר כך אני מעדכן את נתוני החניון באתר מזיר את מפתח החשמל למשרד ואנחנו מוכנים לצאת השעה כבר 11:15.                                        

יצאנו לדרך הנופית. הדרך מדהימה ועד הקופה כבר עצרנו בני מפלים, אגם ירוק כחול ותחנת חשמל. משם עברנו בקופות (29 יורו למי שלא רכש כניסה בחניון) והתחלנו לנסוע. הנוף מדהים ועוצרים לתצפית בנקודה הראשונה בשיפוע חד מולנו מפלים ומפלים, ממשיכים בזינוק חזק בעליה עד לנקודה הראשונה בגובה של 1620 מטר שם יש מוזיאון על תולדות הכביש, קיוסק (קונים כוס בירה קטנה לאוסף), גן משחקים קטן ושביל הליכה (מוותרים כי התחיל גשם) משם ממשיכים עד לנקודת העצירה הבאה לתצפית בגובה 1850 מטר (אין תצפית הכול ערפל), עצירה הבאה בגובה 1989 של מול מפל ועמק קטן יפיפה שם גם מרבדי צמחיה יפה ובהמשך בצד הדרך אני עוצר בתוך הערפל לצלם כמה מהצמחים המיוחדים שאנחנו בגובה של 2076 מטר.

ממשיכים לטפס העצירה הבאה היא מרכז לנושא טבע בגובה של 2273 מטר שם יש גן גיאולוגי עם דוגמאות של המסלע של האזור, שביל עם צמחיית האזור ומבנה של מוזיאון עם תצוגות של גבישים וקריסטלים גדולים, בעלי חיים של האזור מפוחלצים, בדגמים ובסרט על בעלי החים של האזור. בקומה העליונה צמחיית האזור ובעלי החיים מוגדלים לענקים וכמובן בחוץ ערפל ונקודת מידע עם בחורה יפיפייה שיושבת לבד וקופאת מקור.

משם ממשיכים לטפס ועוצרים בשלוש מקומות באזור הגובה של 2407 מטר לתצפית על הדרך ואחר כך על הגרוסגלוקנר שברובו מכוסה בערפל, ונקודה השלישית לצילומי צמחיה מיוחדת. ממשיכים לרדת לאגם קטן שמולו בית קפה שם עושים הפסקה לקפה ועוגת גבינה טעימה.

 

ממשיכים לטפס עד לנקודה הגבוהה ביותר בהר שבו עובר הכביש 2504 מטר שם כמובן יורד גשם שוטף מסביב יש קרח ושלג,  עוברים את הנקודה ומתחילים לרדת ובמכה אחת מתבהר מפסיק הגשם ואנחנו בשמש, כמובן שזה נכון בחלקים הנמוכים שעולים לתחנה 11 המפורסמת בגובה 2200 בערך שוב חוזר גשם שוטף. אנחנו יורדים בחזרה לחלקים הנמוכים עד שמפסיק הגשם ועוצרים לארוחה קלה. בהמשכה אנו עוצרים להסתכל במפה ושוטר עוצר אותנו ושואל למה לא נוסעים ישר אם אנחנו שותים אלכוהול בסוף הוא עוזב אותנו לנפשנו. אנחנו מחליטים להמשיך באוסטריה לכיוון סלובניה כדי לטייל בה מחר. מתחילים ונוסעים בעמק של אזור קורטיאה הדרומי של אוסטריה מול הנוף של הרי הדולומיטים והכול בעמק כמעט שמש. אנחנו מחליטים שבשעה 7:30 ניכנס לחניון ושם נתכנן את הטיול של סלובניה, בוחרים חניון ספורט קמפינג שנראה מחיר סביר (25 יורו ללילה)  ויש אינטרנט ומנסים להגיע אליו רק בעזרת המחשב והמפה ולא מצליחים גם ה- GPSקצת משתגע עד שאנחנו מגיעים לחניון שמסתבר שיש לו שם ארוך ובכל מקום כתוב רק פלשנברג ולא ספורט לכן פספסנו אותו. החניון עצמו Sport-Camping-Flaschberger  נחמד וגם מי שמפעיל אותו מאד נחמד מדבר אנגלית מצוין ונותן לנו חומר בשפע על האזור וכן מוצא לנו מקום איפה שאנחנו רוצים, לוקחים גם אינטרנט (3 יורו) ומכונת כביסה ומייבש (3 יורו כל אחד). כאן אנחנו מתארגנים אבל לי מתחיל כאבים בגב וברגל ואני לא מסוגל לזוז קשה לי להכין מסלול למחר, תוך כדי זה המכונה של הכביסה אינה מסיימת את הסחיטה אנחנו הולכים למשרד החניון ומקבלים בחינם עוד אסימון והנחיות איך לכוון רק לסחיטה (שפלגן). אחרי 8 דקות המכונה מסיימת ואנחנו מהר מעבירים למייבש כי לידנו עוד מי שהיא סיימה מכונת כביסה ומצליחים להקדים אותה. בשלב זה הכאב משתק אותי אני זוחל למיטה ומנסה לחפש מרוגע ומסתובב כל הלילה מצד לצד עם כאבים ואופטלגין שקצת מקל על הכאב, סלובניה מתרחקת מרגע לרגע.

 

עלות לינה- כולל מקלחות (מים חמים ללא הגבלה), אינטרנט אלחוטי, חשמל (ללא מונה), מכונת כביסה, מייבש כביסה  - 31 יורו, המתקנים נקיים החניון בינוני בגודלו, במשרד עונים בכל שעה על ידי טלפון פנימי, בצמוד מסעדה ובית קפה, השער פתוח 24 שעות

 

בבוקר קמתי אחרי לילה בלי שינה עם רגל כואבת, אחרי מקלחת חמה הרגשתי כבר יותר טוב, גמרנו להתארגן לאט והחלטנו לטייל בסביבה הקרובה לראות איך יסתדר לי בנסיעה עם הרגל שהכי כואבצ בישיבה. לאחר בדיקת מה יש לעשות החלטנו ללכת לאגם קרוב פרסגר סי שבו מרכז הפעלה לילדים מעיין פארק שעשועים ואכן על שפת האגם ישנו פארק של מתקני מים, גלישה, משחקי חוף והרבה מתקנים משעשעים בהחלט מומלץ נכנסנו לראות את המקום והחוף ואחר כך שיצאנו כבר כאב לי מאד ולא היה ממש אכפת לי לאן נוסעים, החלטנו לנסוע לעיר וילר עיר גדולה שלידה יש כמה דברים לעשות, שהגענו כבר הרגשתי גמור אז עזרנו לראות איפה יש בית מרקחת פתוח ביום א' או בית חולים בנייתם הפסקנו לקפה ודונט ובזמן הזה מצאנו את בית החולים בעזרת שתי בנות מקומיות וה- GPS. כאשר התחלנו לנסוע לבית החולים כאילו במטה קסם הכאב כמעט נעלם (השתחרר הלחץ על העצב כנראה) כאשר הגענו לחניה של הבית חולים כבר ברגשתי טוב והחלטנו לוותר ולנסוע לחניון על אגם (ישניים שניים באזור העיר) ולחזור לטייל בעיר מחר יום שני ולנוח על שפת האגם, כל החניונים היו מאד יקרים מעל 30 יורו לזוג ללילה ובלי אינטרנט, בסוף מצאנו חניון בקצה אגם אוסייכר בשם לאגר Seecamping Laggner  במחיר סביר ולשם נסענו שהגענו לחניון הסתבר שזה החניון קטנטן שהכול בו חדש בערך שנתיים עם חוף רחצה פרטי מדהים עם דשא רחב ואנשים ממש נחמדים שמפעילים אותו. התמקמנו בחניון וירדנו לחוף הרחצה לבלות שם את אחר הצהריים עד הערב בשלוה וקריאה ורחצה במים הקרים רק בהתחלה של האגם. בערב חזרנו לקרוואן ויצאנו להליכה בישוב הקטן שלאחריה ארוחת ערב, מקלחות והולכים לישון מוקדם כמו השכנים שלנו (חוסר שינה של לילה קודם).

 

עלות לינה- כולל מקלחות (מים חמים ללא הגבלה), אינטרנט אלחוטי שלא עבד בגלל תקלה טכנית, חשמל (ללא מונה) ושתי לחמניות - 29 יורו, המתקנים נקיים וחדשים לגמרי החניון קטנציק בגודלו, חוף רחצה צמוד נפלא למשפחות, המשרד זה דיירים בחניון כך שיש זמינות גבוהה, בצמוד וגם במרחק הליכה קטן מסעדה ובית קפה, השער פתוח 24 שעות. 

 

בבוקר קמתי אחרי לילה עם שינה יותר טובה ועם פחות רגל כואבת, אחרי התארגנות מהירה יחסית וארוחת בוקר ותשלום למנהל המקום שבו אני מספר לו שאכתוב על החניון שלו בעברית באתר ראלי קרוואנים ונותן לו כרטיס והוא שואל אותי בזהירות: האם זה בחינם? אני עונה בגרמנית ברורה: כמובן.

אנחנו מניעים אומרים שלום לכל השכנים ולאט יצאנו בנסיעה מהחניון בנסיעה סביב האגם לעיר וילך, בדרך כמובן עבודות בכביש ועומס תנועה קטן ואחרי 45 דקות אנחנו במרכז העיר. נכנסנו לחניה גדולה צמודה למרכז (1.5 יורו לשעה) ויצאנו ברגל לעיר העתיקה. אני מושך רגל וקשה לי אז נכנסנו לבית מרקחת פתוח ורכשתי כדורי וולטרן (באופן מפתיע ללא צורך במרשם רופא), משחת וולטרן וןכדורי ויטמינים מומלצים וכל זה במחיר של כעשרים יורו (ממש זול), העיר עצמה מקושתת ובמרכז סביב הכנסייה מלא דוכנים ואנשים לבושים בבגדי מסורתיים ויש במה ותזמורות פולקלור שונות מנגנות כל הזמן ובכל המסעדות מגישים מרק של היום ובכל האזור של העיר העתיקה נבנים סככות שבערב ישמשו לעשרות לוגמי בירה. מסתבר שזה היום הראשון לשבוע של פסטיבל שנקרא "יום הכנסייה"  שהוא יום הולדת של הכנסייה של העיר. המרק שכולם אוכלים הוא מרק עוף וחזיר מוקרם בשמנת שמוגש על לחם צימוקים. אנחנו מתחילים לטייל לאיתנו ואחרי קפה לא משהוא עם עוגיות סלובניות גם לא משהוא עוברים לשיטוט בין הדוכנים (כולל של תיירות סלובניה) ותצוגה של בעלי מקצוע כמו רקעי נחושת, תפירה, עיבוד בדים, עבודות עץ ונפחות שמשש משחיז מקושים לאנשים על פחמים חמות שהרוח אליהם נעשית על ידי עבודת רגלים. משם חוצים את הנהר ברגל לביקור במרכז המידע לתיירים ואז עוד רחובות של עיר עתיקה אנחנו מתיישבים  כמו שאר האנשים ומזמינים את המרק של היום ונקניקיה לארוחה קלה.  משם ממשיכים ללכת למגרש החניה ויוצאים להמשך הדרך (סה"כ 6 יורו כל הבוקר חניה).

 

בדרך עוצרים בחנות חומרי בניין גדולה שם אני מוצא ברגים שחסר לי (לא בראש בערכת הברגים) לתקן דלת של ארון בקרוואן.

משם ממשיכים לאגם הגדול והמפורסם של האזור אגם וורטר ונוסעים לאורכו, בדרך מים כחולים עם הרבה מעגנים וסירות מפרץ ומסביב בתים והכול ירוק מדשא נוצץ. מהאגם מטפסים עם הקרוואן למגדל תצפית שנקרא פירמידת הכדור (פירמידה-קוגל) מגדל של כ- 50 מטר הנמצא כ- 450 מטר מעל האגם, שם עולים במעלית לתצפית מדהימה על האגם וורטר. אל המגדל עולים ויורדים במעלית שלוקח לה 24 שניות לעשות את המרחק. למעלה מלא דבורים ומשקפות תצפית בחינם.

משם אנחנו מחפשים חניון הבחירה הראשונה שלנו חניון בתוך העיר בירה של המחוז קלגנפורט, בהתחלה לא עונים לנו ובפעם השנייה עונים לנו ואומרים שהם מלאים ואין מקום. אז מתקשרים לחניון אחר מחוץ לעיר ושם אומרים שיש מקום אבל סוגרים את השער בשעה 18:00. יש לנו שעה ורבע להגיע אז אנחנו נוסעים לסופר לעשות קניות של אוכל  (עברנו לשיטה המקומית של כל יום יומיים נכנסים לסופר וקונים מה שצריך ליומיים הקרובים) ומשם אנחנו נוסעים לחניון שנמצא על שפת אגם, השער סגור אבל הבחורה שמנהלת מגיעה ומראה לנו את המקום שנשאר לה (לא צמוד למקלחות כמו שאני רוצה) אבל אין ברירה, לגבי אינטרנט אני שואל, היא עונה אבל עולה כסף ומסתבר שאצלם זה אפילו הרבה  9 יורו לשעתיים, אז אני מוותר שיהיה בלי. יוצאים לטיול רגלי בחניון שהוא חניון בינוני בגודלו ויש לו חוף רחצה מדהים על שפת אגמון לא גדול במיוחד. מתארגנים על מקום חניה לידנו קרוואן נגרר דנדש של משפחה מדנמרק, ליד כל משפחה יש שלט עם ברוכים הבאים שם המשפחה ומשך השהיה (ממצוע של שלושה שבועות למשפחה) ואחרי סיור והתארגנות ארוחת ערב סטייק, פירה, ירקות בפרורי לחם וחמאה.

 

עלות לינה- כולל מקלחות (מים חמים ללא הגבלה), חשמל (ללא מונה) - 26 יורו, המתקנים בסדר גמור - מעט מקלחות, משרד פתוח משעה 7 עד 19:00 אבל הם הסכימו לקבל אותנו רק עד שעה 18:00.  שער סגור כל הזמן.

 

בבוקר קמתי עם הרגל מצב יותר טוב אבל עדיין קצת כואבת בדרך לשירותים ראיתי את הסיבה שבחניון היו מלא כלבים בחצי חניון השני (לא זה שאנחנו ישנו) פשוט אסור להכניס כלבים ולמדתי שצריך לבקש לא רק ליד המקלחת אלא באזור ללא כלבים. בבוקר בהחלטה אמיצה אנחנו מתארגנים בזריזות, אוכלים משהוא קל, אני הולך לשלם מיד אחרי  אנחנו יוצאים לדרך לעיר הבירה של המחוז קלאגנפורט, בעיר מוצאים מגרש חניה ליד מרכז הירדים שהוא גם גדול וגם בחינם משאירים את הקרוואן שם ויוצאים לעיר שמתגלה כעיר נחמדה. מבקרים בשוק הפתוח ובשוק המקורה, ממשיכים ללשכת התיירות שם יש חומר בשפע כולל מפת מרכז העיר עם הסברים באנגלית ומתחילים לסייר בבניין הממשל עם ציורי הקיר המדהימים, המדרחוב הישן (שחוגג 75 שנה) הכיכר החדשה עם סמל העיר, חנויות וכמובן גלידה איטלקית מעולה. יום שלם עד הערב אנחנו מבלים בעיר מסתובבים ברחובות באתרים וחניות (הכי הרבה חנויות כלי בית, חנויות מוזלות, תכשיטים ומספרות.

בערב חוזרים לקרוואן ומחליטים לעשות למחרת יום מנוחה וחוזרים לחניון שליד האגם שם מקבלים אותנו בשמחה וממש גאים שחזרנו אליהם,מתארגנים באותו מקום בדיוק ליומיים ובערב יש אינטרנט וספרים, אחרי ארוחת ערב חלבית אנחנו הולכים לישון.

 

עלות לינה- תשלום בסוף היומיים

 

בבוקר קמנו לאטבמקום שאתה מרגיש שהוא מוכר והתארגנו מול הרעש של הילדים הבלונדינים הקטנים של המשפחה שגרה מולנו (שקמו כבר בשעה 7 בבוקר), אחרי כביסה (אין מיבש אז הכנו חבלי כביסה בין הקרוואן לגדר של החניון) וספר וארוחת בוקר הלכנו לבלות את היום במזג אוויר נהדר בחוף האגם, המים בהתחלה קרים ואחר כך נהיה נעים במים (שלא לדבר על הנוף הבלונדיני שמתרוצץ מכל הכיוונים). לקראת ערב מתחיל להיות מעונן ורוח וחוף מתרוקן, אנחנו חוזרים לקרוואן ומתחילים להתארגן עם הכביסה והקרוואן, ארוחת ערב סינית  של מרק וואן טון (שאני מכין לבד מבצק שהכנתי) וירקות ומקפצים עם אטריות ובשר עוף. הולכים למקלחת שכבר מתחיל רוח אז אני מקבל את רוב הגגון, שחוזרים מהמקלחת מתחיל לאט לטפטף ואנחנו מקבלים את הציוד פנימה ואז במכה מתחיל גשם שוטף חזק שיורד ללא הפסקה עם ברקים ורעמים שעוברים בשמיים  מעלינו ואנחנו רק מקווים שלא נשקע בבוץ בלילה.

בשלב זה של הגשם גם נעלם האינטרנט האוויר מתמלא ברחשים שמחפשים מסתור מהגשם דווקא אצלנו בקרוואן מה שמאלץ אותנו לעבוד בחושך ולמשוך אותם למקלחת ולסגור את הדלת כדי שנוכל להדליק אור בקרוואן.

אנחנו מנצלים את ההסתגרות בקרוואן כדי לתכנן את מחר קוראים ספר והולכים לישון

 

עלות לינה- שתי לילות, כולל מקלחות (מים חמים ללא הגבלה), אינטרנט אלחוטי בחינם, חשמל (ללא מונה) וארבע לחמניות - 59 יורו, המתקנים כרגיל נקיים וחדשים וחוף רחצה צמוד.

 

בבוקר קמנו לשמים מעוננים ללא גשם אבל קצת טיפטוף, ורגל במצב קצת יותר טוב, רצינו לצאת מוקדם מהחניון כדי להגיע בערב ללא לחץ למינכן. אחרי ארוחת בוקר קלה התקפלנו על כל הציוד ואמרנו שלום לשכנים (קיבלנו שוקולד מתנה מהבת של השכנים) ונגשתי להגיד שלום לבעלת המקום וספירתי לה עלינו מייד נלקחתי לסיור גם ביחידות שיש לה להשכרה שם כולל אחת גדולה של 130 מטר שהיא ממש ברמה גבוהה מאד. מפה לשם ישבנו לקפה הראינו אתרי אינטרנט ודיברנו קצת ביזנס והשעה כבר 12 בצהריים. נפרדנו לשלום ונדברנו לדבר בחורף (בעלת המקום אוסטרית  ובעלה הולנדי - הם חצי שנה מפעילים את החניון וחדרים בקיץ ועובדים בהולנד בחורף).

 

יצאנו לדרכנו שהיעד שלנו העיר (שנראתה מבטיחה) ספיטל. נכנסנו לעיר בנסיעה לאורך נהר והגענו לעיר קטנה שבמרכזה שרידים של עיר עתיקה וגן ציבורי גדול וסביבו חנויות. עשינו סיבוב שהיה ממש קצר במרכז העיר וברחובות נכנסו למבנה הכנסייה שהיה שונה מאד ונראה שילוב של מבנה מודרני עם אלמנטים קלסיים של כנסיה קתולית כולל חדרי וידוי.

לאחר סיור שנמשך פחות ממה שחשבנו יצאנו להמשך דרכנו לעיר מינכן, בדרך עמדנו כמעט שעה בפפק של כ- 10 ק"מ שנגרם מאוטובוס שנתקע והגענו בשעה 20:00 לחניון שבחרנו ליד מינכן, בחניון הסתבר שהשער נפתח רק בשמונה והשער החיצוני בשעה 7 אז קיבלנו מקום במגרש החניה עם חיבור לחשמל, עשינו סיבוב בחניון שהיה קטן מאד וצפוף מאד, רמת המתקנים הייתה בסדר אבל הרושם הכללי לא היה לרוחנו, התחלנו להתארגן אבל המקום פשוט לא היה נעים, נגשנו למשרד התנצלנו וביקשנו לצאת עכשיו ולקבל את כספנו בחזרה, הם הסכימו החזירו לנו את הכסף ואנחנו נסענו לחניון אוברמזייןCampsite München-Obermenzing שאנחנו מכירים  שהמקום בו יפה אבל התקנים קצת ישנים. הגענו לחניון נרשמנו שילמנו ולא השארנו תעודה מזהה למרות המקובל כי ביקשנו יפה כדי שנוכל לצאת ללא עיכובים בשעה 7:30 למחרת כאשר השער נפתח.

התמקמנו בעמדה התחברנו לחשמל והתארגנו לארוחת ערב.

 

עלות לינה- כולל מקלחות (מים חמים ל- 5 דקות), אין אינטרנט אלחוטי, חשמל (על מטבעות של חצי יורו עם מונה)- 23.5 יורו, המתקנים היו נקיים.