משפחת ידובניק - אוסטריה וצפון איטליה

 יום ד' - 19.8.09
נחתנו במינכן בסביבות 5 בבוקר זמן מקומי. המתנו עד השעה 7 למונית שתיקח אותנו לתחנת הקרוואנים. הנהגים היו סימפטיים מאד (ולהבדיל משנים קודמות היו גרמנים אוריגינליים). הקרוואנים שקיבלנו אנחנו ושותפינו למסע (משפחת אורבך) לא היה מושלם כמו בשנים קודמות והתגלו בהם פגמים פה ושם, אולם לא כאלו שיעכירו את מצב רוחנו. לאחר מסע קניות יסודי אך ממצה התחלנו לנסוע לכיוון תחנתנו הראשונה – קמפינג ליד אגםchiemsee . המקום היה קצת המוני אולם הילדים נהנו מרחצה באגם הקר למדי. לא נשארו לנו יותר מדי כוחות (בכל זאת היינו ערים כמעט 40 שעות רצופות) ולכן הלכנו לישון מוקדם.

 יום ה' – 20.8.09
התעוררנו לאיטנו ורק ב- 11:30 יצאנו לדרך כשפנינו לאוסטריה לכיוון מערת המלח salz welten שסמוך לעיירה Bad Durrenberg
ערכנו סיור שארך כ- 70 דקות. לפני תחילת הסיור הולבשנו בבגדים לבנים על מנת לחמם את גופנו אולם ניראנו כמו עובדים בחדר ניתוח. המכרה נמצא בתחילתו 110 מטר מתחת לאדמה, עובדה מרעננת מאד הואיל והטמפרטורה בו הייתה 10 מעלות (אגב באמצעות מערכות אוורור טמפרטורה זו קבועה בכל עונות השנה) ניגוד מרענן לחום שהיה בחוץ. היה לנו מדריך נחמד מאד שבאמצעותו עומר התבשר על ניצחונה של מכבי חיפה על קזינו זאלצבורג 2:1. הסיור היה רגלי בחלקו, בחלקו שטנו ובחלקו החלקנו על הטוסיק ממגלשות עץ בזוית של 45 מעלות. בתחילתו ובסופו מגיעים ברכיבה על קרונית פתוחה תוך שאחזנו אחד בגבו של השני.

קיבלנו הסברים על תולדות המכרה ועל תעשיית המלח של האזור. אגב בשיאו של הסיור ירדנו לרמה של 220 מ' מתחת לפני האדמה. הסתפקנו באתר זה היום בתקווה לימים עמוסים יותר. הגענו לקמפינג סמוך, arwit שמו, שהיה הרבה יותר אינטימי מאתמול. איך שהגענו הילדים קפצו לשכשך בבריכה במקום בעוד שאנחנו שקדנו על הכנת ארוחת הערב. 

 יום ו' – 21.8.09
בבוקר גדי יצא לטייל בסמוך לקמפינג וגילה באמצע הרחוב הראשי רפת פעילה ולצידה מחלבה – אכן מראה מלבב ולא שגרתי. המשכנו לכיוון ארמון Hellbrunn שבנה בישוף אוסטרי לפני כ-400 שנה. הארמון מוקף גנים מרהיבים ואגמים קטנים אולם האטרקציה האמיתית הייתה הסיור שערכנו בתוך הארמון ושכלל התזות מים מפתיעות בכל חדר שבו עברנו. המים ניתזו לעברנו מכל פינה וכיוון (ככה זה כשאין לאוסטרים בעיית מים). עידו לא אהב כל כך את הרעיון וניסה להתחבא מאחורי אמא בכל פעם שהותזו עלינו מים. הילדים קינחו את הסיור בתחרות ריצה קבוצתית מול משפחת אורבך. 
מהארמון המשכנו לכיוון מפלי gollinger . חנינו קודם בקמפינג בלב אחו כשמסביבנו נוף מרהיב של מצוקים ויערות. מהקמפינג התחלנו בטיפוס לכיוון המפלים – ישנם שניים כאלו, אחד נמוך יותר והשני שמחייב טיפוס תלול יותר. עידו הפתיע בנמרצותו וטיפס כמו גדול כלפי מעלה. המראה מהמפלים היה מרהיב ומיותר לציין את כמויות המים שזורמות מהם. לפתע, לפני שהגענו לפסגת המפל העליון החלה סופת ברקים, רעמים וגשם שוטף (עד לרגע זה סבלנו מימים חמים במיוחד). לא נותרה לנו ברירה והתחלנו בירידה מזורזת לכיוון הקמפינג וכשהגענו אליו הינו ספוגים כולנו מים מכף רגל ועד ראש אבל הרגשנו שחווינו חוויה חד-פעמית. לאחר ייבוש מהיר התפנו הילדים למשחק כדורגל באחו שמסביבנו – מקום לא היה חסר להם. 

הדרך למערה התפצלה לשניים – הליכה רגלית עד לרכבל במשך 20 דקות ולאחר עלייה ברכבל בזוית של 45 מעלות כשמסביבנו נוף מדהים עלייה נוספת של כ-20 דקות. מיותר לציין שההליכה הייתה קשה ומעייפת אבל הנוף מסביב (היה יום מעונן וקריר) עם העננים המשייטים סביבנו והעמק הפרוש מתחתינו כמו לקוח מתוך גלויה, פיצה על המאמץ. 

כל זה היה רק פתיח למה שחיכה לנו כשנכנסנו למערת הקרח. לפני כן קצת הסבר על המקום. מדובר במערה הגדולה בעולם ( 47 ק"מ אורכה) ושהסיור שלנו הכיל רק ק"מ מתוכו. הקור במערה נע סביב 0 מעלות כשבפתח המערה קידם אותנו משב רוח בעוצמה אדירה שכיבה את העששית שאבא החזיק. ליווה אותנו מדריך לאורך הסיור שסיפר לנו על תולדות המערה, כיצד נתגלתה וכד'. הטיפוס כלל עליה של 700 מדרגות שכמעט שאב מאתנו את ריאותינו – ראוי לציין את עידו שהתגבר על הדרך בצורה מעוררת כבוד, וירידה של 700 מדרגות חזרה. כשחזרנו שוב איתרע מזלנו והחל גשם שוטף (כנראה זה המזל שלנו בטיול הנוכחי בירידה מאתרים). עצרנו בחנות המזכרות והצטיידנו (אבא ועידו) במעילי גשם וב"פופיק" – הדוב החדש של עידו. כדי להבין מה מיוחד בשם זה נחזור ליום השני למכרה המלח ולסיסמא שתלווה אותנו לכל אורך הטיול – "הפנר-פופיק-ציצי" ומדוע?. כשיצאנו מהמכרה נתקלנו בלוח מודעות ושם הייתה כתובת ד"א של צימר ושמה היה hafner-pupik (הציצי זו כבר תוספת של עידו).

בסיומו של יום הגענו לקמפינגSonnenterrassen camping   שאין לנו מילים לתאר את יופיו והפאר שלו – היינו מוכנים להמשיך להשתכן שם עד סוף הטיול. הילדים השתעשעו במשחקים שהיו שם כמו: טרמפולינה ופינג פונג. 

יום א' – 23.8.09
את היום הקדשנו לטיול בקניוןLiechtensteinklamm . לא מדובר במרכז קניות אוסטרי אלא בקניון טבעי מיוער בשני חלקיו שנהר זורם לכל אורכו עם מפלים לאורך הזרימה. המסלול עד לפסגה מעורר השתאות – כיצד הצליחו במבנה כה תלול לבנות את המעקות, השבילים ומקומות המנוחה. אין על האוסטרים באסטטיקה וטוב טעם.

בערב הגענו לעיירה fusch שנמצאת בתחילת המסלול למעבר Grossglockner . ראינו מעברו של הכביש מפל מבצבץ לו ואמרנו לעצמנו שאם אנחנו כבר כאן לא נלך לבקרו?. הלכנו כ-20 דקות עד לפסגה (שם המפל הוא oberer ) והסתבר שהיה שווה להגיע. הנוף מתחתינו והמראה עצמו של המפל עם גזע של עץ ענקי שקרס לו מעל שהתמקם לו במרכזו של המפל היה מעורר השתאות.

 יום ב' – 24.8.09
את היום הקדשנו לחציית מעברGrossglockner . מדובר במעבר הרים שאורכו46 ק"מ ומוביל מאוסטריה לצפונה של איטליה. אין מילים לתאר את היופי שנקרה בדרכנו. הדרך הפתלתלה, הצרה והקשה לנהיגה היתה טבולה כל הזמן בהרים מיוערים מסביב ותהום אינסופית מתחתינו. לאורך הדרך היו פזורות 12 נקודות שבכ"א מהן תצפית על האזור, בחלקן בית קפה (מיד נחזור לאחד מהם) וחנות מזכרות. הפסגה הגבוהה ביותר שהגענו אליה היתה בגובה של מעל 2,500 מ' כשמסביב פסגות מושלגות. באחד מעיקולי הדרך הבחנו בשלג לא רחוק מהכביש. ירדנו והתחלנו ללכת וללכת וללכת עד שהגענו (מסתבר שזה לא היה כזה קרוב). הילדים השתוללו והחליקו כאילו הם בחרמון באמצע החורף. המשכנו והגענו לנק' האחרונה שהיא האטרקציה של האזור – קרחון גדול שיש לצעוד אליו לאחר שיורדים במין רכבת פתוחה על כבלים. הגענו די מאוחר ומאחר ומלמעלה נראה לנו שהקרחון די "עייף" החלטנו לוותר ולחילופין להצטייד בחנות המזכרות הסמוכה. נחזור לבית הקפה שביקרנו בדרך והוא צופה על כל האזור. היעילות של המלצרים מדהימה. את ההזמנה הם מקל ידי ם לתוך מחשב כף יד (למה אין לנו כאלו בארץ?) ועוד לפני שהמלצרית שלנו השלימה אותה כבר התחילו להגיע המנות שביקשנו (ציינו כבר את יעילותם של האוסטרים?).

את הערב סגרנו בקמפינג הנמצא בעיירהheilingblut שבקצה המעבר. המקום היה קסום ואינטימי וקידמה את פנינו גברה מבוגרת וחביבה להפליא שכנראה קניתי אותה בכך שהתגלה לנו שנולדנו באותו יום. היא עזרה לנו עם ייבוש הכביסה מאחר ולא היה במקום מייבש והסכימה שנתלה אותה בחדר הדוודים של המקום שהחום בו הספיק לעשות את העבודה. הגר החמודה עזרה למחרת לאמא לקפל כביסה ואילו עידו ביקש לרחוץ כלים. רק עומר שיחק עם הילדים של משפחת אורבך.

יום ג' – 25.8.09
את היום הקדשנו בעיקר בנסיעה לאורך הדולומיטים. השינוי שבמעבר מאוסטריה לאיטליה מיידי וחד בכל מובן שהוא – בנוף, בבתים וגם באיכות הכבישים (לרעה כמובן), אולם הדרך והנוף היו מדהימים. המצוקים החשופים והמשוננים והיערות שליוו אותנו לכל אורך הדרך היו עוצרי נשימה. בתחילת הדרך עצרנו בבית קפה עם בעלת בית מדליקה כמו בסרטים שמנהלת את העסק ביד רמה ונותנת פקודות לכולם (כאן המקום לציין שבחלק גדול מהמקומות המלצרים היו אנשים מבוגרים ולא ילדות כמו בארץ). הילדים ניצלו את המנוחה להשתוללות קצרה בגן משחקים סמוך לבית הקפה. רוב היום הוקדש לנסיעה וכשהגענו לעיירה cortina עלינו ברכבל לאחד ההרים בסביבה – לא הגענו לתחנה האחרונה בגובה של 3240 מ' והסתפקנו בגובה של 2500 מ'"בלבד" (פסגת RaValles ). הטמפרטורה בגובה זה היתה 13 מעלות בלבד אבל הנוף, הנוף. פגשנו בדרך למטה מטפסים שעשו את הדרך למעלה רגלית ורק ירדו ברכבל. עומר והגר ביקשו להתחמם למעלה עם שוקו חם.

הגענו בערב לעיירה araba לאחר דרך תלולה עם אינספור עיקולים (כדי להרגיע את הנהגים מצויין בתחילת כל מקטע מספרם הכולל וליד כל עיקול מופיע שלט עם מס' העיקול התורן) שהיתה מרשימה לפחות כמו במעברGrossglockner (מסתבר שכל שיא שחשבנו שהגענו אליו לא מחזיק מעמד יותר מיום אחד). מכיוון שהדרך לא היתה משופעת בקמפינגים (למרות שה- GPS הצביע על כמה כולל אחד שהסתבר שהפך למגרש אימונים בכדורגל) הסתפקנו בחניון יבש שכלל רק חיבור לחשמל ואיטלקי חביב שמנהל אותו בצמוד לבר שבבעלותו. מכיוון שהיה כבר מאוחר והתעצלנו להכין ארוחת ערב, צעדנו לפיצריה סמוכה והזמנו ארוחה איטלקית טיפוסית שכללה פיצות לילדים ואיטריות להורים. היה טעים ונחמד כולל השירות של המלצרית שלנו.

 יום ד' – 26.8.09
בבוקר צעדנו מהחניון לתחנת רכבל סמוכה כשמטרתנו היתה מסלול הליכה (לאחר יום שכלל בעיקר נסיעה) בהרים הסובבים אתAraba . התחלנו בעלייה ברכבל להר Luigi gorza בגובה של כ- 2,500 מ' בטיפוס שארך כרבע שעה כשמסביבנו כל האזור מונח לפנינו כגלויה מצויירת. לאחר שהתרשמנו מהנוף המדהים מתחנת הרכבל העליונה כשממולנו הרMarmolad האדיר ( 3,240 מ' גובהו) והמושלג , התחלנו במסלול ההליכה לכיוון פסגת Padon(2,100 גובהה), שהסתבר שלא היה פשוט כלל ועיקר ונע בעיקר בשבילים שנראו יותר כשבילי עיזים והיו צרים ובחלקם חלקלקים. משפחתנו עמדה בגבורה במשימה (במיוחד עידודו שצעד כל הדרך לבדו ולא השמיע מילת תלונה אחת!). עומר, דרור, איתמר ויונתן צעדו מההתחלה בראש הטור ובאיזשהו שלב נעלמו מן האופק. אריק יצא לחפשם וכשמצא אותם הם קיבלו ממנו "שטיפה" כדבעי (ראו זאת היטב על פניו של עומר).

לבסוף סיימנו את המסלול המרהיב לאחר כ-4 שעות צעידה וחזרנו ברכבל לעיירה.
המשכנו בנסיעה לכיוון אגם גארדה. הערב והחשכה כבר ירדו והסתבר שהתברברנו קצת במציאת הקמפינג שסימנו לנו למטרה. לבסוף ובלית ברירה בחרנו בקמפינג הראשון שעלה בגורל על גדות אגם Levico .

הקמפינג היה צפוף עד אימה ובקושי החלקנו לאיזו חלקה שהשומר (הודי עם מבטא איטלקי או שמא להיפך) מצא לנו. בקמפינג הזה התוודענו לראשונה ל"סטייה" שיש לאיטלקים משום מה בתחום השירותים ( WC ) – שרותי "בול פגיעה" שהזכירו לנו את תקופת הטירונות בצבא מלפני כמה עשורים.

יום ה' – 27.8.09
נסיעה לכיוון אגם גארדה. ביקור בעיירהsirmione . מדובר בעיירה קטנה הבנויה על לשון יבשה החוצה את חלקו הדרומי של האגם. העיירה תיירותית מאד וחביבה. ניתן לאמר שהיא מצטיינת בכמות הגלידריות למ"ר ויכולה לזכות בקלות באחת המקומות הראשונים בעולם. טיילנו גם בחלקה העתיק של העיירה ותוך כדי הצטיידנו במזכרות רבות (איך אפשר שלא). כשהגענו לאזור זה של איטליה הרגשנו הבדל את שינויי האקלים – מהקרירות של הדולומיטים ואוסטריה לחום מעיק ולחות בלתי נסבלת שהזכירה לנו את ישראל.
בערב התמקמנו בקמפינג חביב ( gasperrinaשמו) הקרוב מאד לפארק גארדלנד (פחות מק"מ), מושא טיולנו למחרת.חשוב לדעת  שהקמפינג מעניק בבוקר שרותי הסעה (בתשלום) לפארק.

קישור למידע על אתר הקמפינג

יום ו' – 28.8.09
ביקור ב- Gardaland . אין הרבה מה להרחיב על הביקור בפארק שהינו בסדר גודל של האפטלינג (הסטוריונים ודאי יהיו חלוקים בדעתם מי מביניהם עדיף). לילדים אני מניח המחלוקות האלו לא יאמרו דבר הואיל והם נהנו מכל רגע. נציין כי להבדיל מביקורים קודמים שלנו בפארקי שעשועים (אפטלינג, לגולנד), הרגשנו שמיצינו עד תום את שהותנו בפארק (שהינו בו מ-9:30 בבוקר עד 21:30 בערב). בשלב מאד מוקדם הבנו שלנוכח התורים הבלתי נסבלים במתקנים האטרקטיביים (בין חצי שעה ל-50 דקות!) השתמשנו בכרטיס האקספרס של הפארק (שכרוך היה בתשלום נוסף כמובן של 10 אירו) אולם הוכיח את עצמו בקיצור זמני ההמתנה למינימום של דקות ספורות, (לבעלי הכרטיס יש כניסה נפרדת למתקנים הכלולים בו ופעם ראשונה בחיינו הרגשנו כ- VIP ) כך שההשקעה בו הייתה משתלמת ביותר.

יום ש' – 29.8.09
התעוררנו בנחת בקמפינג gasperrina ויצאנו לקראת הצהריים בדרכנו חזרה לכיוון אוסטריה. חנינו בקמפינג חביב על גדת אגם kaltern (או בשמו השני כפי שנהוג בחבל דרום טירול באיטליה, ששרידי הממלכה האוסטרית עדיין מקננים בו – caldera ). האזור מזכיר מאד את טוסקנה – הרים סביב, מטעי תפוחים וכרמים משרים אווירה קסומה מה גם שגם מזג האויר המעיק של אגם גארדה התחלף באחת בקרירות ואפילו גשם קל. בערב יצאנו לטיול קצר סביב האגם בשביל המשתרע בינות למטעים כשבדרך נתקלנו בבתי מלון קטנים וצימרים שבהחלט עשו לנו חשק לשקול חופשה עתידית באזור.

ימים א' ו- ב' – 30-31.8.09
אנחנו מתקרבים לצערנו לסיומו של הטיול. החלטנו ליסוע במסלול החזרה לקמפינג הנמצא בצמוד לאגם Natterer see הקרוב לעיירהnatters, אחת מ- 25 העיירות המקיפות את העיר אינסברוק. מה נאמר ומה נגיד – פגענו בול (כל הקרדיט לגדי בתכנון המקדים). מדובר בקמפינג 10 כוכבים שמשרד הרישום שלו נראה כמו לובי של מלון עם מסך המעדכן במקוון את תחזית מזג האויר ופקידות קבלה מאד סימפטיות (תכונה שמאד אפיינה את האוסטרים לכל אורך הטיול). המתחם עצמו הכיל אגם עם מגוון משחקים לילדים – מגלשות, מקפצות ועוד. השירותים והמקלחות – ללקק את האצבעות, החל מהלובי המפואר, הריחניות, העיצוב המודרני, מוסיקת הרקע והמקלחות עצמן שמאפשרות לשבת מתחת לדוש ולהתענג במהלך המקלחת. אין ספק מדובר בקמפינג מספר אחת ששהינו בו מעולם. לאחר התיאור הנ"ל היתה גם פעילות במקום. אחה"צ הראשון (שהינו בקמפינג שני לילות) הוקדש לטיול שלי יחד עם אריק ודרור במסלול הליכה (אחד מני רבים) באזור matters הסמוך לקמפינג. המסלול היה בתוך יערות צפופים שנתנו תחושה כאילו אנו נמצאים בתמונה מתוך הסיפור של הנזל וגרטל. 
למחרת נסענו לעיירה matters שם עלינו לרכבל וירדנו ברגל במסלול בתוך היער שהחל בפסגת matterer sennalm בגובה 1542 מטר חזרה לנקודת המוצא. התפצלנו במסלולים כשהגר הלכה עם משפחת אורבך. לצערנו עומר לא יכול היה להשלים את המסלול עקב בעייה ברגלו ולכן נאלצנו לסיים את המסלול בירידה ברכבל.

יום ג' – 1.9.09
היום הוקדש למסדר סיום, אריזה ונקיון הקרוואן. הגענו לנמל התעופה במינכן, שם הופננו לטרמינל צדדי שהיה סגור כשהגענו ומסתבר שהיה מיועד רק לטיסה שלנו. לאחר שעברנו את הבדיקה הביטחונית שהינו בטרמינל ללא אפשרות להתנייד למקום כלשהו אחר, עד אשר הגיע אוטובוס שהסיע אותנו הישר לפתחו של המטוס. אקורד סיום מעט צורם לטיול קסום ומהנה.