שבעה ימים, שלוש מדינות, שני מבוגרים ושני ילדים, 24 שעות קרוואן אחד ומסע ראלי מטורף. נשמע כמו פרומו לתוכנית ריאליטי חדשה? אז זהו, שזה הרבה יותר טוב מזה, זה המציאות בכבודה ובעצמה. מאחר וב"הישרדות" אנחנו על תקן צופים, ל"מירוץ למיליון" עוד לא התקבלנו, ואח גדול אין לי ולא ליעל, בחרנו בתוכנית ריאלטי חדשה "משפחה על גלגלים" – מסע קרוואנים של שבוע באזור גרמניה אוסטריה שוויץ. כל זה, 24 שעות מתועד בתמונות, בסרטונים וביומן מסע, ללא התערבות מצד ההפקה וללא הקלות.
על המסע הזה, החלטנו יעל ואני לאחר התלבטויות מה נעשה הקיץ. חיפשנו משהו שונה, משהו מיוחד, משהו שניקח איתנו להמשך החיים ויוסיף לגיבוש המשפחתי חוויה מיוחדת. כן כן, גם יעלי הרימה גבה כשאמרתי טיול קרוואנים, בכל זאת לנסוע בתוך בית נייד קטן וצפוף לא נשמע מלהיב בתחילה, אבל לאט לאט ועם הרבה התמדה מצידי , הצלחתי לשכנע אותה שזה כדאי. דרך אגב, לילדים הטיול היה הפתעה שנודעה להם רק בשבת שלפני הטיסה.
מסלול המסע – 1,200 ק"מ ממינכן לאוסטריה, אגם בודן בגרמניה, אתרי היער השחור ושוויץ והוא משלב חוויות מסוגים שונים – נופים, ביקור במפעלים מיוחדים לאזור, מוזיאונים, הדרכות ואטרקציות לילדים.
החלטנו שהפעם נתעד את הטיול גם ביומן מסע. הציפייה הייתה שנאור יהיה אחראי על הכתיבה, אבל מהר מאד הבנו שציפיות יש רק במיטה. וכך נשארתי אני עם כתיבת היומן שברובו נכתב בטיסה חזרה על בסיס רישומים שעשינו במהלך הטיול. האמת, לא היה זמן עודף לכתיבה במסע עצמו וטוב שכך.
היומן כולל תיאור של הפעילויות והאתרים שחווינו במהלך הטיול על-פי ימים וכמובן מוזכרות בו המשפחות הנוספות שהיו שותפות למסע ובמהלכו הפכו לחברים חדשים שלנו.
מקווים שהיומן יצליח להעביר את התחושות שלנו ויגרום לכם לזוז מהכסא ולארוז מזוודות. אנחנו בכל אופן, כבר מתכננים את המסע הבא בקרוואן.
אנחנו רוצים להודות לצפריר, רוחל'ה, מיה וסיוון, על החוויה שהעניקו לנו ועל הנתינה והאהבה. תודה על המסע הקסום ונטול תקלות.
תמשיכו לחיות נכון את החיים.
משפחת מלכה
יעל, שרון, נאור וטל
16:30 - הגענו למפעל הזכוכית בעיירה רטנברג, עיירה בת רחוב אחד עם בתים צבעוניים, חלונות מצוירים ואדניות מלאות בגרניום פורח. לאחר שראינו את משפחת ישי מלקקת גלידה מקומית, מיהרנו בעקבותיה וקנינו גם כן גלידת יוגורט מצוינת – תשאלו את נאור וטל.
יום 2 – שבת 1 באוגוסט 2009: רטנברג – אגם בודן
התעוררנו בשעה 7:00 לאחר לילה ראשון בקרוואן והתחלנו בהתארגנות של בוקר. בדרך כלל הלילה הראשון קשה כי צריך להתרגל למיטה חדשה, אבל לאור העייפות והחסך בשנת הצהריים של יום שישי, השינה בקרוואן הייתה מצוינת למעט התעוררות אחת לפנות בוקר כתוצאה מהקור, שנפתרה באמצעות הדלקת החימום בקרוואן. בלילה למדנו משהו נוסף על הקרוואן. כל תזוזה של נאור במיטת הקומתיים שבקצה הקרוואן, ויש הרבה כאלה בלילה, אנחנו מרגישים כאילו אנחנו בסירת דייגים בלב סערה בים ומי שרגיש שיביא כדורים.
לאחר ששתינו קפה ושוקו ואכלנו ארוחת בוקר קלה, נאור התעקש שנתלווה אליו לראות משהו יפה. כשנענינו לנידנוד הלא פוסק שלו גילנו שהוא לא טעה, בחניון יש אגם מדהים עם מים חמימים בו שוחים המקומיים.
8:15 - ומיה וצפריר לוחצים לצאת, אפילו ניתקו לכולם את החשמל, צעד מחאה על כך שלא כולם מוכנים ליציאה בזמן שנקבע (כבר אמרתי שמדי פעם המפיקים מתערבים). נסיעה קצרה לכיוון העיירה בריקסלג ואנחנו נכנסים לסיור במפעל נרות מקומי. הדגימו לנו את תהליך הכנת הנרות ואז כמובן זמן לסיבוב התרשמות בחנות. מדהים מה שהם עושים מנרות, הכל עבודת יד, יושבים ומגלפים מהבוקר עד הערב, והשוס של המקום זה הפסלים של שלגיה ושבעת הגמדים והסעודה האחרונה. משם, נסיעה למכרות הכסף בשווץ. צפריר, שבד"כ חם לו, אמר לנו להתלבש טוב כי "קצת קריר במכרה". כשהתקרבנו אל פתח המכרה, הבנו ש"קצת קריר" של צפריר, זה קרררר מאד לנו. מתיישבים ברכבת קטנה ובמהירות מפתיעה לטובה עוברים 800 מ' לבטן המכרה. ככל שנכנסנו פנימה, כך היה קר יותר ויותר ואם לא די בכך, "חיממו" אותנו טיפות מים קפואות שטיפטפו מתקרת המכרה ומצאו בדרך פלא מקום לחדור מבעד לביגוד. ירדנו מהרכבת וסיירנו רגלית בחלק מאלפי המטרים החפורים שם תוך קבלת הסברים מפורטים ובתחושה של קיפאון, תשאלו את נאור שהפך כולו לסגול ואת טל שלבש כמוני מכנס קצר ואמר: "לך יש לפחות שערות על הרגליים".
אחר הצהריים נכנסו לסיור במפעל פעמונים מקומי שמייצר פעמונים לכנסיות בכל רחבי אירופה. שם התוודענו לראשונה לכישרון הנגינה של צפריר ואפשר להגיד שלא רק מוצארט ביקר באינסברוק אלא גם צפריר. כל "יצירה" שניגן צפריר בפעמונים השונים זוהתה מי ידי על ידי רפי לבית שמיר כ"יונתן הקטן". משם נסענו נסיעה של כשעתיים בעמק הטירול בדרך שרובה הייתה בתוך מנהרות.
20:30 - הגענו לחניון השוכן על אגם בודן ומיד פעילות התארגנות – ריקון מיכל עודפים, מילוי מים במיכל הקרוואן וגולת הכותרת ריקון המיכל הכימי של השירותים. בכלל, כדאי לדעת שהנסיעה בקרוואן כוללת את הפעולה הלא סימפטית של ריקון המיכל הכימי של השירותים, שטיפתו ומילוי חומר כימי חדש, חוויה מפוקפקת למדיי, עליה היו אמונים הגברים. מנחם לבית גרינשפן הציע בתחילה לשלם עבור הריקון כי אין כמו אאוטסורסינג (מיקור חוץ) אבל עד סוף הטיול הוא כבר למד את המלאכה ואפילו הפך למקצוען. לאחר התמקמות הקרוואן מיד מקימים את המרפסת וארוחת ערב לנאור, טל ורן, הבן האמצעי של משפחת שמיר. אין כמו לאכול תוך צפייה בסרט "עידן הקרח 3". עוד יום עמוס חוויות הסתיים ואנחנו נופלים תשושים במיטות.
יום 3 – ראשון 2 באוגוסט 2009: אגם בודן – מפלי הריין – היער השחור
זה היה יום מבלבל, התחלנו באוסטריה, עברנו לשוויץ, משם לגרמניה, שוב לשוויץ וחזרה לגרמניה. עושה לכם סחרחורת אז תחשבו עלינו, ועכשיו קצת ביתר פרוט על מעללי היום.
קמנו בבוקר, פתחנו את דלת הקרוואן ומולנו עמדו סוסים יפיפיים הטועמים את טעם העשב הירוק, איזה יופי לפתוח כך את היום. היום התחיל בזה שאני וטל הלכנו לביקור יומי בשירותים בחניון בשעה 8:20 כאשר צפריר ומיה "הדיקטטורים" קבעו שיוצאים ב- 8:30 לדרך. טל עוד הספיק להשאיר את חותמו על שירותי החניון האוסטרי בצורת גרפיטי מדהים בעוד שאני מהלחץ ולאחר שקיבלתי הודעה פומבית מטל "סיימתי", הייתי חייב להתקפל "בלי שהצלחתי להשמיד את כל המטרות". כנראה שהפחד מהמפיקים עבד עליי.
לאחר נסיעה של כשעה הגענו לעיירה קונסטנץ המשותפת לשוויץ ולגרמניה ומשם לאי הפרחים מיינאו. זהו אי של משפחת מלוכה שיושב בקצה אגם בודן ומחובר בלשון יבשה לגרמניה. לצערנו, לאחר סיור של כשעה התחיל גשם שגרם לנו לשנות את מסלול הסיור בעיר ולברוח למתחם הפרפרים. שם ראינו מקרוב ואף נגענו במאות פרפרים מדהימים, צבעוניים ומיוחדים קטנים וגדולים. כמובן שעל האירופיים הגשם לא משפיע והם המשיכו בסיורם באי ורק אנו הישראלים המפונקים מסתתרים בחוות הפרפרים. לצערנו לא הספקנו את כל האטרקציות באי בעיקר את אלה של הילדים אז כל ילדי הקבוצה התבאסו קצת. החוויה הגדולה ביותר שניקח איתנו מהאי היא הליכה מהירה בגשם עם מטריה אחת לכל זוג (כן, לא שמענו לצפריר לקחת מטריות כי בבוקר השמש חייכה אלינו אבל הוא דאג לנחס אותה).
לאחר שאכלנו צ'יפס וקבב תוצרת בית שהכנו בקרוואן, המשכנו בקינוח היומי, קנופר, שאנחנו אימצנו אותו כתרופה שיש לקחת כל כמה שעות. מהאי, יצאנו בנסיעה מהירה לכיוון מפלי הריין שבשוויץ, המפל הרחב ביותר באירופה, שם עלינו על סירה שהשיטה אותנו לסלע בלב המפל. חמש דקות של הזרימה שלהם בישראל והיינו ממלאים את הכנרת, פלא שהכל ירוק ונקי פה.
נאור: "בהתחלה עלינו על האבובים וצחקנו על אמא שעצמה עיניים כל הדרך למטה. אחר כך התפזרנו בפארק. אני, טל, אסף ורן עלינו על אופנועי חלל מהירים בטרוף ומשם לרכבת הרים מדליקה שבכל פעם שנדמה היה שמגיעה לסיום המסלול החלה בסיבוב נוסף שלו, כך שלוש פעמים רצוף. אני,טל, אבא ואמא עלינו על רכבל הסקי הגדול ואמא כרגיל עצמה עיניים. כשהגענו למעלה גילינו מגלשת הרים שיורדת את כל הדרך חזרה למטה. אני לקחתי מגלשה בודדת, אמא בודדת ואבא וטל זוגית, וכך טסנו את כל הדרך למטה. אני, טל, רן ובר עשינו כל מתקן עשרות פעמים (רכבת הרים ואופנועי חלל בעיקר) ובקיצור נהנינו מאד".
לאחר ארוחת ערב קלה, יצאנו המבוגרים לסיור לילי בעיר בזמן שמיה וסיוון דאגו לפעילות הילדים בחניון – יצירת סבונים וצפייה בסרט. מאוחר יותר גיליונו שהילדים שברו את מיה הקשוחה וכל ניסיונותיה לבחור סרט לצפייה נכשלו. בסיום הסיור אכלנו גלידה מקומית טובה וזאת לאחר שרפי דאג כל חמש דקות להזכיר לנו שהוא חייב גלידה. משם, איך לא, לפאב מקומי ושתיית בירה מקומית. כשחזרנו, לאחר ששתיתי כליטר בירה נזכרנו שנאור נעל את הדלת של הקרוואן ואנחנו אמורים להיכנס דרך תא הנהג ולטפס פנימה. סיטואציה קצת מוזרה למי כהגיע תחת השפעת אלכוהול, מה שהסתיים ברבע שעה של צחוק מתגלגל על כסא הנהג תוך ניסיונות טיפוס כושלים.
יום 5 – שלישי 4 באוגוסט 2009: אתרי היער השחור
7:30 - מתעוררים, קפה עם עוגיות, מוזלי והיערכות ליום פעילות גדוש. טל קיבל חיזוק ללחמניות והפרצל שהתרגלנו אליהם בדמות קוראסון. את השוקולד הוא כבר דאג להוסיף והרבה. מקפלים כבל חשמל, מרוקנים שירותים (חוויה מפוקפקת), סוגרים חלונות ומצטרפים לשיירת הקרוואנים ביציאה מהחניון. יוצאים לכיוון הרכבל של היער השחור שהעלה אותנו לראש ההר המתנשא לגובה של כ- 1,300 מ', רבע שעה לכל כיוון. בראש ההר הלכנו במסלול הליכה קצר ופגשנו בטוטם (פסל גזע עץ). כמובן שאנו הישראלי התעללנו בו קשות כולל טיפוס וצילום ואני מאמין שיש כאלה שמנסים לקחת ממנו איזה איבר או שניים למזכרת. דנה לבית באטוט אמרה שהוא חייך בהתחלה וכשעזבנו אותו לנפשו, הוא חזר לחייך.
טריברג היא עיירה שבה מתמחים כמו בכל אזור היער השחור בעבודות עץ. בטריברג הלכנו במסלול הליכה של כשעה במעלה המפלים הגבוהים בגרמניה וניסינו ללא הצלחה להאכיל סנאים. טל: "טוב שהסנאים לא הגיעו, ככה אכלתי את כל הבוטנים שקנינו ואבא קילף לי". משם, המשכנו לסיור מעניין במוזיאון הפתוח של היער השחור בו ראינו כיצד חיו בזמנים עברו והילדים הכינו משרוקיות קוקייה מעץ. בסיום הסיור, הגענו לאטרקציה של היום – הרודלבאן (מגלשות הרים).
הרודלבאן היא מגלשת הרים שיורדת מגובה רב על גבי מסילות ואנחנו שולטים במהירות באמצעות ידי ות המאיטות את המהירות. נאור ראשון, טל אחריו, יעלי ואני. עולים, עולים ועולים עד לראש ההר ומשם ירידה מפותלת כלפי מטה. טוב, לאחר שהבנו את השיטה, סיבוב שני. נאור ראשון, טל שני, אני שלישי ויעלי ויתרה על התענוג. פתאום נאור צועק: "הילד עף, הילד עף" ומתחילות צעקות. מסתבר שילד שעצר את הקרונית ופתח את חגורת הבטיחות עף מהקרונית לאחר שנכנסו בו מאחור. כמובן שאנו הישראלים היינו הראשונים שרצו במעלה ההר לסייע בפינוי הילד והורדת הקרוניות התקועות כדי שהבאים בתור לא יתקעו. לאחר שהבנו שהילד לא ניזוק, עלינו לסיבוב שלישי והפעם נאור וטל יחד ואני אחריהם. בדרך לקרוואנים. בדרך חזרה, טל המשיך את הפעילות של הרודלבאן והדגים לנו סלטה עם בורג בקרוואן תוך כדי נסיעה משולחן האוכל אל מדרגות הכניסה.
בדרך חזרה לחניון בפרייבורג, הספקנו לקיים תחרות שירה בין המשפחות באמצעות מכשירי הקשר. אז התוודענו לקול היפה של דנה וליכולות השירה של צפריר שאם לא הקול הצווחני שהגיע מכיוון הקרוואן של משפחת ארדה, היה זוכה בתואר "הזמיר". בערב אכלנו ארוחת ערב משותפת במרפסת הדק הצמודה לנו. לא יאמן מה שהמשפחות הכינו במטבחונים שלהם: 3 סוגי מרקים לפתיחה, תפו"א אדמה בתנור, שניצלונים, פסטה, קוסקוס, פירה, תבשיל חזה עוף עם שעועית ותבשיל פטריות עם נתחי "כבש נמוך". לאחר הארוחה, הגיע השעה לחגוג ליעל (של הרוזנפלדים) יום הולדת, בכל זאת הילדה הגיעה לגיל 27. הרוזנפלדים הביאו עוגת גבינה טעימה שהיוותה קינוח ראוי לארוחה המוצלחת.
יום 6 – רביעי 5 באוגוסט 2009: אירופה פארק
את חוויות היום הזה ניתן לטל ונאור לתאר, בכל זאת, זה "היום" של הילדים. אני אגיד שגם אנחנו חגגנו במתקנים השונים המחולקים לפי ארצות (יורוסאט - צרפת, רולר קוסטר - שוויץ, פוסידון - יוון, יורומיר - רוסיה, אטלנטיקה- פורטוגל ועוד) וחווינו את התחושה של הבטן המתהפכת והביצים שעולות לגרון מספר פעמים במהלך היום. אני רק אזכיר 2 אמרות שפר של טל שהיה צמוד אליי בחלק הראשון של היום:
"העיניים שלי פתוחות אבל הם עצומות" - תוך כדי נסיעה מהירה ביורוסאט, רכבת הרים בחשיכה מוחלטת.
"אני ממש מתרגש כבר להגיע" – רגע לפני עלייה לפוסידון, רכבת הרים הנופלת בסוף למים, לאחר עמידה של כשעה ורבע בתור.
נאור: "הגענו לפארק אירופה, נדהמנו מגודלו ואני נפרדתי מהוריי ורצתי ישר למתקנים השונים. כמובן שחיפשתי את כל רכבות ההרים וכך הספקתי למרות התורים הארוכים לעשות את כל המתקנים המפחידים בפארק, כמעט. המתקן שהכי אהבתי זה חללית המיר ברוסיה - רכבת הרים שעושה לופים בין 3 בניינים ויורדת הפוך ועם הפנים למטה וכל זה תוך כדי סיבוב מתמיד של הקרוניות".
טל: "איך שהגענו לפארק, עליתי עם אבא ואמא לרכבת הרים שכולה בתוך חושך מוחלט. אמא כמובן צרחה כל הדרך. אחר כך עלינו על רכבת הרים נוספת ולאמא הסתובב הראש ויותר היא לא עלתה איתנו. אני ואבא עלינו לכל רכבות ההרים ולא פחדתי בכלל, טוב, אולי קצת אבל היה כיף. אחר כך עליתי עם רן לכדור הפורח. המתקן שהכי אהבתי זה האטלנטיקה, סירה שעולה גבוה, יורדת ירידה אחת הפוך, מסתובבת ויורדת במגלשה ענקית אל תוך המים".
בשעה 16:00 הגענו לתחנת ההשכרה ובצער רב נפרדנו מהבית הצמוד שלנו בשבוע החולף. אחרי שבוע בו הבית צמוד אלינו וקיבלנו תחושה של צב או חילזון, קצת קשה להיפרד אבל אין זמן לגעגועים. אריזה מהירה של החפצים, תחת לחץ פיזי מתון מצד מיה וצפריר שאנחנו מאחרים לטיסה והופ אנחנו עושים צ'ק אין בדרכנו חזרה לישראל, המסע הסתיים.
המסע הסתיים, זמן להירגע ולהתרפק על אינסוף החוויות שצברנו בשבוע החולף.
היה ע נ ק